<h1>ספר היראה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
וטרם ילך לעסקיו, ילמד פסוק או הלכה, כדי לקים מצות והגית בו (יהושע א ח). ואותה שעה ילמד בהגיון הלב, ולהיות אזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו. ואל יפסיק משנתו לדברים בטלים, כי אף לומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, אשר יש בו דבר שבח שמברכים עליהם ברוך שככה לו בעולמו, הרי זה מתחיב בנפשו (אבות פ"ג מ"ז). קל וחומר לשיחת חולין אשר כל דברי עבירה תלויים בה, והשח בהם עובר בלאו ועשה (יומא יט ב). עשה, ודברת בם (דברים ו ז) ולא בדברים אחרים, ולאו הבא מכלל עשה, עשה. ולאו, כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (קהלת א ח). וכל שכן להפסיק מדברי תורה שהוא חייב לעסוק בהם. ועל המפסיקים נאמר (איוב ל ד) הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. ואמרו רבותינו (חגיגה יב ב) כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים בגיהנם.
<h2>דף יג:</h2>
אל תתן דיו לכופרי [נ"א, לסופרי] אומות העולם הכותבים שמות הטומאה ופסוליהם כי אסור לסייע ידי עוברי עבירה.
<h2>דף יח:</h2>
והזהר מן הליצנות כי היא שנייה לעבירה, ומעברת את המורא ומרגלת את האדם לידי עבירה, וכל המתלוצץ נופל בגיהנם. ושלא לספר לשון הרע. ושלא לקבלו שנאמר (שמות כ"ג, א') לא תשא שמע שוא.
אל תרדוף אחר ישיבת עמי הארץ ולצים כי מהם לא תלמוד חכמה, כי אם דברים רקים ולצון. אך רדוף אחר החכמים כי מהם תלמוד חכמה. ואל תהי בז לדבור אחיך. ואל תלעג לשום אדם.
ויהיו עסקיו באמונה. וירחק מדבר שקר ומחברת אנשים רעים וממושב לצים. ואם יצטרך לשבת עמהם פן ילעיגו עליו ויראה כעושה עצמו חשוב, אל יכנס תוך דבריהם ואל ישיב להם כי אם בקוצר, ויקום מיד שיוכל. ויזהר שלא להונות את חבירו בדברים קל וחומר כי ענשן חמור מפני שלא ניתן להשבון. ואף עסקו עם הגוי יהיה באמונה פן יתחלל שם שמים ותורת ישראל תתבזה על ידו. ואם ישמע מוציאי דבה על איש לא יאמין להם כי שמא הם שונאים אותו אלא יעשה עצמו כמאמין ולא מאמין. ואם יקללהו אדם או יחרפהו אל ישיב לו מאומה אלא יהא נעלב ולא עולב, ואל יצא לריב מהר. ואל יבא אצל בני אדם מתלחשים יחד. ואל יוציא דבה על שום אדם אף אם הוא שונאו, ואל ישנא בלבבו כי אם את אשר המקום שונא. וכל עניניו ועסקיו יהיו לשם שמים. ובשובו מעסקיו לביתו אל ישב בטל כי מה הוה לאדם להיות יושב ובטל, הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים אף כי תלמוד תורה אין לה שיעור.
<h2>דף כ.</h2>
אל תשבח גוי לא בחן ולא בחכמה ולא במעשיו. וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג כי חסד לאומים חטאת לישראל. ואל תדונם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום.
ואם פגע דבר ערוה כגון אשה, בין יהודית בין ארמית, בין נשואה בין פנויה, בין גדולה בין קטנה, יעצום עיניו או יסבב לצד אחר, כדי שלא יראנה. וכן אמר החכם, אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין. וכן אם פגע חזיר וחזירה [נ"א, או כלב וכלבתא] או כל בהמה נזקקים זו לזו, אל יסתכל בהם.
<h2>דף כ:</h2>
ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו. וזהו ריבוי שיחה כאותו ששאל לברוריה באי זו דרך נלך ללוד אמרה לו גלילי שוטה היה לך לומר באי זו ללוד (עירובין נ"ג, ב'). ולא יעיין בבגדי צבע שלהן ואפילו שטוחין על הכותל.
ואם באה מצוה לידך שמח בה ואל תתרשל בה, כי זהירות מביאה לידי זריזות פרישות טהרה קדושה יראת חטא ענוה וחסידות. והוי זהיר בכבוד חכמים, בא חכם לעיר לך והקבל פניו וכבדהו. יש חתן בעיר לך ועסוק בו ושמחהו. יש מת בעיר לך וטרח בו וספדהו אך במדה בינונית כי אין כבודו לומר מה שלא היה בו ושתיקה יפה אך המדות הטובות שהיו בו תאמר ותלווהו. אם יש ברית מילה בעיר לך ועסוק בה והוי במסייעי מצוה כי גדול שכר מסייע לעושה מצוה.
<h2>דף לו:</h2>
אל תתיחד עם שום אשה, אפלו בתך או אחותך, ואפילו פנויה, חוץ מאשתך ואפילו היא נדה ואמך. ואיזהו יחוד, סגור במפתח או במנעול, זהו יחוד האמור בתורה (דברים יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו', ואפילו עם שתי נשים. וטוב לזהר אפלו בפתח פתוח לרשות הרבים משבת עם אשה אחת.
